שלום וברכה

שמי א ואני בת 32, ילדתי תינוק לפני כחמישה חודשים כשלפניו יש לי 3 בנים ובת. הבת הקטנה שלפני התינוק בת 6 שנים. לאחר לידתה של ביתי שהייתי אז בת 26 ואם לארבעה, קיבלתי דיכאון לאחר לידה בצורה קשה ביותר. הכול היה כ”כ קשה ועצוב ולמרות שקיבלתי טיפול תרופתי התקופה הזאת זכורה לי כאחת התקופות הקשות בחיי. מלבד הטיפול התרופתי לא הלכתי לשיחות ולא הייתה לי אוזן קשבת והרגשתי נורא ואיום..

בעלי הוא בעל מאוד תומך ומבין אך הקושי שהייתי נתונה בו אז היה גדול עליו, הוא הרגיש שאשתו ממש מתמוטטת מול עיניו. אימי ראתה את מצבי ואז אמרה לי שלא אעיז שוב להיכנס להריון כיון שזה מסוכן בשבילי, שחס ושלום לא אשתגע..

האמנתי לה. הבנתי שזה אכן מסוכן בשבילי וחס וחלילה לא יהיו לי יותר ילדים כיון שאסור לי…

עברו שנתיים שלוש, ביתי התינוקת הקטנה גדלה ואני כמהתי מאוד להיות שוב בהריון וללדת תינוק אבל זה לא בא בחשבון בכלל, זה היה רצון פנימי שידעתי שלא יתגשם ח”ו.

ואז עברה עוד שנה ועוד שנה והבת שלי היתה כבר בת חמש, וכל כך רציתי תינוק!!! כל כך כל כך רציתי, עד כדי כך שהרגשתי עקרה שכמהה לילד, ממש עברתי סבל, כל כך רציתי…

ואז שמעתי על ניצה – – –
פניתי אליכם בחשש, השארתי הודעה בתא הקולי ורבקה היקרה והמקסימה חזרה אלי ושמעה את כל מה שהיה לי לספר.. רבקה הפנתה אותי לגברת ג’וי הרמן לייעוץ. כשהלכתי לג’וי הרגשתי מיד חיבור מדהים כלפיה, ודיברתי איתה על הכל. ג’וי אמרה לי שהיא חושבת שאני יכולה בהחלט להיכנס להריון ולהיות במעקב ובטיפול, אך עלי ללכת קודם לשאול את ד”ר בונצל ולשמוע מה הוא אומר. הלכתי אליו והוא אמר שהוא חושב בהחלט שאני יכולה להיכנס להריון ואין לי לחשוש, הוא אמר שהוא חושב שעם טיפול ומעקב אני בידיים טובות ואין ממה לדאוג , ומכיון שלאחר הלידה הרביעית לא הלכתי לטיפול קוגנטיבי שהיה חשוב מאוד הוא ממליץ ללכת לטיפול כבר במהלך ההריון. בנוסף, היות והיו לי חרדות מעצם המחשבה שאכנס חס ושלום לדיכאון, הוא הורה לי לקחת לוסטרל. התחלתי לקחת לוסטרל ואז ב”ה לשמחתי נכנסתי להריון.

ההריון בתחילה היה מפחיד עבורי אך הרגשתי השתפרה בהמשך. לקראת השליש השלישי שוב הגיעו לי פחדים בעוצמות חזקות. ואז שוב פניתי לרבקה היקרה והיא הפנתה אותי למתנדבת בשם רבקה בורשטיין, מדהימה!!! שתמכה ועודדה אותי. ד”ר בונצל אמר לי בשלב זה (שהייתי בחודש שמיני) שאני חייבת ללכת לטיפול קוגנטיבי, לא הלכתי עד אז לטיפול מחוסר תקציב.

התקשרתי לרבקה בורשטיין והיא יצרה קשר עם ארגון ניצה ושאלה אותם אם יוכלו לתמוך בי במימון של הטיפול ואכן אישרתם לי זאת.

הלכתי לג’וי הרמן והיא הכינה אותי לקראת הלידה כמו שצריך. הייתי הולכת אליה פעם בשבוע ועובדת עם עצמי במהלך השבוע על כל מה שהיה בפגישה. היא נתנה לי כלים להשתמש בהם בשעת חרדה ועזרה לי מאוד מאוד מאוד.
ב”ה בשבוע 37 נולד לי בן. הלידה הייתה מדהימה, היתה לי לידה מאוד קשה אך מרוב שהגעתי מוכנה מבחינה נפשית מבחינתי היא הייתה מדהימה. לידה מדהימה ושמחה, תינוק בריא ברוך ה’. כל כך שמחתי, לא ידעתי איך להודות לה’ על המתנה הזאת.

על המתנה של התינוק, של הלידה, של אחרי הלידה… ו-אחרי הלידה ברוך ה’ הרגשתי טוב!!!
לאחר הלידה היו קצת חרדות שמא זה יקרה, אני המשכתי ללכת לג’וי שעזרה לי מאוד עד שלאט בהדרגה הרגשתי כבר ממש טוב והורדתי את התדירות של הפגישות איתה.
אני ממש קיבלתי מתנה עצומה, נהניתי מהחוויה של להיות שמחה אחרי לידה, לראות את התינוק ולשמוח ולא להפסיק להודות..

אני חייבת תודה בראש ובראשונה לבורא עולם על הכל הכל הכל!!!! “מה אשיב לה’ כל תגמולוהי עלי..” הקב”ה נתן לי את ההריון הזה במתנה עצומה,  אני ממש מתרגשת עד דמעות כשאני כותבת לכם את זה. ה’ הטוב עזר וילדתי את בני בשלום ובשמחה. קראנו לתינוק אלעזר. ה’ עזר.

ושנית אני חייבת תודה ענקית לניצה!!! על כך שהייתם איתי לאורך כל הדרך, שתמכתם בי נפשית וכלכלית במימון הטיפול, על הכל הכל הכל, יש לכם זכות גדולה בהבאת אלעזר לעולם. זכות גדולה גדולה!!! אין מילים בפי. כמה שארצה לתאר אני לא אוכל . עזרתם לי לחוות את הלידה באור ובשמחה, בבריאות ברוך ה’.

ישלם לכם ה’ שכרכם  ותהי משכורתכם שלמה מעם ה’. שהקב”ה ישפיע מטובו עליכם כל הימים, בבריאות איתנה, נחת ושמחה מכל יוצאי חלציכם ותראו סיעתא דשמיא ברוחניות ובגשמיות בכל מעשי ידיכם. אמן.

אני חותמת את מכתבי בהתרגשות גדולה עם דמעות של שמחה והכרת הטוב.